גז"ד למורשע בפרשת נסיון לגזול כספי ורכוש מנוחה כבת 90 תוך הפעלת מערך מסועף של עדים, מצהירים, עו"ד ובתי משפט

1. ביום 12.7.10 הרשעתי את הנאשם, לאחר שמיעת ראיות, בביצוע העבירות שיוחסו לו בכתב האישום, והן: קשירת קשר לפשע - עבירה על סעיפים 499 (א)(1) +29 לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), ניסיון לקבל דבר במרמה - עבירה על סעיפים 415 + 25 + 29 לחוק, עדות שקר - עבירה על סעיפים 237(א) רישא + 29 לחוק, שיבוש הליכי משפט - עבירה על סעיפים 244 + 29 לחוק, ושבועת שקר - עבירה על סעפים 239+29 לחוק. כפי שכתבתי בהכרעת הדין, עובדות כתב האישום דנות באירועים הקשורים במות המנוחה גב' אילונה פריד ז"ל, ילידת שנת 1914, שהלכה לעולמה ביום 19.10.2004. הנאשם קשר קשר עם שלושה אנשים להוציא במרמה את רכושה ואת כספה של המנוחה, ולשם כך, ולבקשת הנאשם, הצהירו שניים מהם בפני עורך דין כי בתאריך 18.10.04, יום לפני פטירת המנוחה, ביקרו אותה בבית אבות "בני יהודה" ושמעו ממנה שהיא מבקשת להשאיר את כל רכושה וכספה לנאשם, ובנוסף - שהיא מבקשת לבטל כל מסמך או הוראה אחרת עליהם חתמה, וכי זו צוואתה האחרונה. בתאריך 18.11.04 הגיש הנאשם בקשה לצו קיום צוואה בפני הרשם לענייני ירושה בחיפה, לפיה הוא הזוכה היחידי ברכושה ובכספה של המנוחה, בהתבססו על התצהיר השקרי, וביום 6.6.05, ולבקשת הנאשם, הצהיר אחד משלושת הקושרים, בפני עו"ד, שהמנוחה הצהירה בפניו ובפני אחר שהיא מותירה לנאשם את כל רכושה וכספה ומבקשת לבטל כל הוראות או מסמכים אחרים. שני התצהירים הוגשו ע"י הנאשם לבית המשפט לענייני משפחה בחיפה. בהמשך לאירועים הנ"ל, וביום 18.8.05, התייצבה אחת הקושרות, לבקשת הנאשם, בפני עו"ד, והצהירה בפניה כי בשלהי שנת 2002 הייתה עדה לצוואתה של המנוחה אשר נכתבה ע"י אחרת, לפיה הותירה המנוחה את כל רכושה וכספה לנאשם. בתאריך 10.10.05 הגיש הנאשם לבית המשפט לענייני משפחה בקשה להוכחת צוואה בדרך אחרת, אליה צירף את התצהיר האחרון.

2. מטעם הנאשם העידו לעונש ארבעה אנשים - מר שלמה נחמיאס, קבלן בניין, הכיר את הנאשם בעבר, ופגש בו מספר פעמים כשהוא עוזר לאחרים. העד ציין שהוא מעוניין לסייע לנאשם בפתיחת חנות פרחים, בכדי לשקמו. גב' אילנית אילוק, אחות הנאשם, תיארה את אופיו החיובי של אחיה, את נתינתו לאחרים, הטיפול שהוא מעניק להומלסים, טיפולו בבנו בן ה-10 שנים, ופגיעתו במהלך שירותו הצבאי. מר שברין גינדי העיד, שהוא התגורר ברחוב, עד שהגיע הנאשם, אספו לביתו ונתן לו קורת גג ומזון, וכי מזה כ- 5 שנים והוא מתגורר בדירת הנאשם. העד הוסיף, שהוא שומר על בן הנאשם, עורך קניות ומסייע בעבודות הבית, והכל ללא תשלום מצידו של הנאשם. מר מרק בוקשטיין העיד שגם הוא מתגורר בדירת הנאשם, וכי הוא מסייע לו בעבודות ניקיון ובעריכת קניות לבית.

3. בטיעוניו לעונש הדגיש ב"כ המאשימה את חומרת מעשי הנאשם, את העובדה שהוא גייס אחרים בכדי להשתלט על ירושת המנוחה ואף נתן עדות שקר ושיבש מהלכי משפט. לדבריו, הנאשם ניצל אישה מבוגרת וערירית, ונקט בצעדים רבים תוך הפעלת מחשבה מעמיקה לשם ביצוע זממו. עוד נטען, שלחובת הנאשם שתי הרשעות קודמות, בעבירות גניבה וניסיון לקבל דבר במרמה, כך שאין מדובר במעידה חד פעמית. בסוף דבריו עתר ב"כ המאשימה להטיל על הנאשם עונש של מאסר בפועל, מאסר מותנה, קנס ופיצוי, תוך שתמך את טיעוניו בפסיקה מתאימה.

4. ב"כ הנאשם פירט את נסיבותיו האישיות הקשות של מרשו, את העובדה שהוא מטפל בבנו בן ה-10, את מחלת בנו האחר, את מצבו הכלכלי, את הזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירות נשוא כתב האישום, והוסיף שהתיק נסגר תחילה במשטרה, והוא נפתח מאוחר יותר. עוד נטען כי שיקולים זרים הניעו את המאשימה להגשת כתב האישום, וכי הופעלו עליה לחצים לשם כך. ב"כ הנאשם הוסיף וטען, שמרשו האמין שהוא היורש היחיד למנוחה, וכי הוא נפגע פעמיים - פעם אחת באינטרס ההסתמכות שלו בשל סגירת תיקו במשטרה, ופעם אחרת באינטרס הציפייה שלו, בכך שהוא לא ציפה שהתיק ייפתח כעבור כ-4 שנים. הסנגור הוסיף שעל אף שבפרשייה זו היו שותפים אחרים, מרשו הועמד לדין לבדו, על כן התגבשה כאן טענת הגנה מן הצדק שיש בה כדי להקל בעונשו. בנוגע לעברו הפלילי של הנאשם נטען, שהמדובר בעבר מהשנים 94 ו- 96, וכי מאז לא הסתבך הנאשם עם החוק. עוד נטען שהמדובר בנאשם גרוש פעמיים, אב ל-7 ילדים, וסב לשלושה. הסנגור טען בנוגע למצבו הרפואי והנפשי של הנאשם, מבלי שהגיש מסמכים שיאמתו זאת, מלבד הצגת זימון ליחידה לטיפול בנפגעי תגובות קרב. הוצגו בפניי מכתבים המשבחים את הנאשם, כולל מכתב מראש עיריית חיפה, בגין הסיוע שנתן הנאשם בזמן מלחמת לבנון השנייה. בסוף טיעוניו ביקש הסנגור להסתפק בענישה סמלית על הנאשם, וגם הוא תמך את טיעוניו בפסיקה מתאימה.

5. במילתו האחרונה דיבר הנאשם אודות מצבו הרפואי, הנפשי, המשפחתי, הכלכלי, סבלו כתוצאה מפרשייה זו, והוסיף: " אני לא מביע חרטה כי אני לא עשיתי" - בכך ממשיך הנאשם בהתכחשויותיו למעשיו, וקיים חשש לפיו הנאשם אינו מבין עד תום, שמעשיו מהווים עבירה על החוק.

6. העבירות שבביצוען הרשעתי את הנאשם הינן חמורות ביותר - הנאשם ניצל אישה מבוגרת, בת 90 שנים, בכדי לגזול ממנה את כל רכושה וכספה, ולשם כך הוא הפעיל במרמה מערך מסועף הכולל מצהירים, עדים, עורכי דין ובתי משפט. המדובר בהתנהגות מחושבת, מתוכננת וממוקדת מטרה, שהיא גזילת כספי אחרים במרמה. בהכרעת הדין קבעתי, שתשעה חודשים בטרם מות המנוחה, מונה אפוטרופוס על גופה ורכושה, על כן נסתרה טענת הנאשם לפיה המנוחה היתה יום לפני מותה במצב צלול עד כדי מסוגלות להוריש לו את כל רכושה וכספה.  בהכרעת הדין תיארתי את מעשיו של הנאשם והעדים מטעמו, באלה המילים:

"הנאשם סבר, ככל הנראה, שבמות המנוחה מקבל הוא הזדמנות לשפר את מצבו הכלכלי, בכך שיירש את כל רכושה וכספה, וככל הנראה גם העדים מטעמו סברו שגם הם יזכו לקרש הצלה - העד שלום אזולאי היה במצב של פשיטת רגל, ממנו סבר, ככל הנראה, שניתן להינצל. לא שמעתי מהנאשם הסבר שיש בו כדי להניח את דעתי, לסיבת פתיחת ליבה של המנוחה בפני אנשים זרים לה, אודות רצונה להוריש לו את כל רכושה וכספה, ולא שמעתי מפיו כל הסבר לתמיהות הרבות בתיק - מדוע איש ממכרי המנוחה לא הזכיר את קשריו עימה, חוסר מסוגלותו לתאר את ביתה הגם שהיה בבחינת בן בית, ומדוע חזרו העדים המרכזיים מגרסתם אודות הורשת רכוש המנוחה לנאשם"

עוד כתבתי בהכרעת הדין אודות התרשמותי מהנאשם:

"הנאשם עשה עליי רושם גרוע - עדותו הייתה הססנית, התחמק ממתן תשובות, וניכר על פניו שהוא נפל לתסבוכת אותה רקם, ושהוא עלול למצוא עצמו מופלל בה. אינני מקבל את הסבריו של הנאשם אודות יחסו הקרוב למנוחה, כפי שאינני מקבל את הסבריו אודות רצון המנוחה להוריש לו את רכושה, וסירובו להגיע יחד עימה לעורך דין בכדי לבצע את רצונה. המקריות בתיק זה מעוררת תהיות רבות - במקרה סיפרה המנוחה למלכה ולאישה זרה שהייתה יחד איתה - מזל - אודות רצונה להוריש לנאשם את כל רכושה, ובמקרה נכתבה צוואה שאבדה, ובמקרה סיפרה המנוחה שוב לאדם שבא לברכה ולאדם נוסף שהיה איתו, אודות רצונה להוריש לנאשם את רכושה, ובמקרה לא סיפרה לאף אדם אחר, לא לאלה הקרובים אליה ולא הרחוקים ממנה, את אותו הסיפור. אני דוחה את גרסתו של הנאשם אודות ירושת המנוחה".

7. ב"כ הנאשם טען, כמפורט לעיל, שקמה למרשו הגנה מן הצדק, שיש בכוחה להביא להקלה בעונשו - אין בידי לקבל טיעון זה, שהרי ב"כ הקודם של הנאשם טען את אותן הטענות, בכדי להביא לביטול כתב האישום, כולל טענות בסוגיית האפליה, וכל טענותיו נדחו על ידי. לכך יש להוסיף, שגם אם המשטרה סגרת את התיק כנגד הנאשם, דבר המוכחש ע"י ב"כ המאשימה, וגם אם מסיבה כלשהי נפתח התיק מחדש, הרי שאין לכך כל השלכה על קביעתי, שניתנה לאחר שמיעת כל הראיות בתיק, לפיה הנאשם ביצע את העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.  גם הטענות בדבר מצבו הרפואי של הנאשם לא הוכחו בפניי, משלא הוגש כל מסמך שיאשר זאת, אך מוכן אני לצאת מנקודת הנחה, שאדם בריא לא יציג את עצמו ואת ילדיו כאנשים חולים, ואני מניח שאכן מדובר באדם חולה, כפי שפירט סנגורו. בנוגע לעברו הפלילי, אמנם מדובר בעבר מאותו הסוג - גניבה ונסיון לקבל דבר במרמה - אך אין להתעלם מכך שעבר זה נרשם באמצע שנות התשעים של המאה הקודמת.

8. שמעתי את עדי האופי מטעם הנאשם, ומוכן אני לצאת מנקודת הנחה, שלא כל מעשי הנאשם היו אסורים, וכי הוא שילב מעשי מרמה, כמתואר בכתב האישום, עם מעשי ברכה, כפי שתיארו העדים. אין מעשי הברכה יכולים למחוק את מעשי המרמה, כשם שאין מעשי המרמה יכולים למחוק את מעשי הברכה. הנאשם עומד לדין על מעשיו האסורים, ושקלתי לקולא את מעשיו הטובים. שקלתי גם את מצבו האישי, המשפחתי, הבריאותי וכל יתר הנסיבות עליהם הצביע הסנגור, כולל הזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירות ועד היום - כשיקולים לקולא, ואולם - אין בכל אלה בכדי לסייע לנאשם להיחלץ מהעונש לו הוא ראוי - מאסר בפועל, ועונש זה בלבד. רצונו של הנאשם לקבל כסף לא לו, על חשבון אישה מבוגרת, הינו רצון נלוז, והודעתו בבית המשפט, שאינו מתחרט על המעשים מכיוון שלא עשה דבר, מעוררת תהייה, שמא המדובר באדם הסבור שמותר לו לרמות ולעשוק אחרים, כך שאין כל בטחון שלא ימשיך ויבצע מעשים דומים גם בעתיד.  יחד עם זאת, לא אחמיר עם הנאשם בתקופת המאסר בפעול, לאור השיקולים לקולא עליהם הצבעתי לעיל, אך אצרף עונש של קנס, בכדי להבהיר לנאשם שמעשיו, שהיו אמורים להכניס לכיסו כסף רב, אינם משתלמים. אמנע מהטלת פיצוי, הן מהטעם שהחלטתי לדון את הנאשם למאסר בפועל, הן מהטעם שיש לאפשר לו לשלם את הקנס, והן מהטעם שניתן להגיש נגדו תביעת פיצויים נפרדת.

9. סוף דבר, ולאחר ששקלתי את מכלול השיקולים והנתונים, החלטתי לדון את הנאשם לעונשים אלה:

(א)    מאסר בפועל למשך 24 חודשים. הנאשם יתייצב לתחילת ריצוי עונשו בפני מאבטחי היכל המשפט בחיפה, ביום 3.4.11  שעה  09:00.

(ב)    6 חודשי מאסר על תנאי, אשר יופעלו אם יעבור הנאשם תוך 3 שנים מיום שחרורו אחת או יותר מהעבירות בהן הורשע בתיק זה.

(ג)      קנס ע"ס 10,000 ש"ח, או 4 חודשי מאסר תמורתם. הקנס ישולם ב-5 תשלומים שווים ורצופים, ע"ס 2,000 ש"ח כל אחד, החל מיום 1.4.11 ובכל 1 לכל חודש אחריו.

זכות ערעור תוך 45 ימים לבית המשפט המחוזי בחיפה.

ניתן היום,  כ"ה באדר א תשע"א, 1 במרץ 2011, במעמד כל הצדדים.